זה לא ציר 60, אבל זה אחד ההישגים המשמעותיים שלי בממשלה היוצאת, ואחד הנושאים בהם אני ומשרד ההתיישבות מושקעים עד צוואר: בלימת הכיבוש האיסלאמי של הגליל.

הדברים מתפרסמים בהרחבה בתחקיר המקיף שמפרסם היום קלמן ליבסקינד במקור ראשון: תחקיר על כיבוש הגליל ע"י התנועה האיסלאמית באמצעות כלים אזרחיים בלבד - נושא שנחקר לעומק ע"י ארגוני "לב בגליל", ו"ארצנו", וע"י "הקול היהודי".

התחקיר חושף את השיטה התכנונית ההזויה והמסוכנת לפיה פעלו רשויות התכנון של מדינת ישראל בנוגע לישובים הערבים בגליל, וגם את האיש שמאחורי השיטה: פרופסור ראסם חמאייסי, חבר הלשכה המדינית של התנועה האיסלאמית, ומי שמאמין - ממש כמו מנסור עבאס - באפשרות ובחובה לקדם את המאבק האיסלאמי נגד ישראל גם בכלים אזרחיים.

חמאייסי באמת עשה זאת, ובגדול. כמה גדול? תקראו בתחקיר: הגליל הולך ונכבש בהיקפים של עשרות אלפי דונמים, והישובים היהודים בו הופכים עם השנים למובלעות ממש.

מתי ואיך זה התחיל? אציין בקצרה שחמאייסי היה שותף בכתיבת פרק הישובים הערבים בתמ"א 35, לפני יותר מעשרים שנה, ולשינוי כללי התכנון כלפי אותם ישובים, ומאז הגיש עשרות תכניות להרחבתם, הכל מתוך הגדרה "תכנונית ומקצועית" של צורך ב"אפליה מתקנת", כשמאחוריה תפיסת עולם איסלאמיסטית ברורה, הרואה בציונות תנועה לא לגיטימית.

"רבאט" - כך מכנים חמאייסי וחבריו את המהלך התכנוני להשתלטות ערבית על אדמות הגליל בפרט, ועל ארץ ישראל בכלל. כיבוש הארץ ללא יריה אחת, רק בכלים אזרחיים. הם כותבים זאת בפירוש בפרסומים שלהם, אבל איכשהו מוסדות התכנון בישראל המשיכו לאורך 20 שנה לפעול לפי כללי התכנון שלהם ולהעביר עוד ועוד קרקעות לישובים הערבים, כולל קרקעות שנגרעו מישובים יהודים סמוכים.

איך זה עבד? חמאייסי המציא שיטה חדשה לחישוב צרכי התכנון למגזר הערבי: בדיקת הצורך עפ"י "אחוז המימוש הצפוי" ולא עפ"י קצב גידול האוכלוסיה, כפי שקובעת תכנית הדיור הממשלתית. במילים פשוטות: ליהודים בודקים כמה שטח הם צריכים; לערבים - כמה שטח בא להם לקחת ואיך מתאים להם לבנות ולהיבנות. שיטת החישוב הזו מייצרת הכפלה של השטח שמועבר לרשויות הערביות, לפעמים אפילו פי 5 ויותר. "אפליה מתקנת"? - "רבאט!"

מרגע שנחשפתי לפער בין שתי השיטות התכנוניות: זו המיועדת לערבים, וזו המיועדת ליהודים, ולתוצאות המסוכנת של הפער הזה, חיפשתי דרך לשנות את המשוואה. בהעדר סמכות ישירה שלי על מוסדות התכנון, ניצלתי הזדמנות בה הובאה לממשלה החלטה שכללה גם סעיף תכנוני למגזרי המיעוטים, והוספתי להחלטה משפט אחד שמשנה את הכל: "ילקח בחשבון צפי גידול האוכלוסייה על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עד לשנת 2065".

הרציונל של המשפט הקצר הזה פקח את העיניים והביא להנחיה רשמית של מנהל תכנון, לאימוץ הנורמה האחידה הזו ע"י כלל גופי התכנון וביחס לכלל מגזרי המיעוטים. כך הצלחתי "לסגור את השיבר", ולעצור את שטף העברת הקרקעות. אבל השיבר שסגרתי נמצא רק בנקודת ההתחלה. עוד רבה המלאכה לפנינו, לעצור ולתקן את התכניות הרבות שהעבירו כבר 70 אלף דונם מיותרים לגמרי, נעדרי כל צורך תכנוני אמתי, לרשויות הערביות בגליל.

וגם בכך לא די. חובה גם להרחיב את גבולות הישובים היהודים הקטנים באותו חבל ארץ. לאפשר להם להרחיב את "הקו הכחול" ולפרוץ אל המרחב. לא יאומן, אבל בעשרים השנים האחרונות הרחבה כזו לא מתאפשרת, בגלל הכללים התכנוניים ההפוכים לחלוטין שהחילה עליהם אותה מערכת ממש. בשפה תכנונית קוראים לזה: דרישת ה"אינפיל" - כלומר: ישוב שמעונין לגדול צריך להוכיח קודם שהוא מיצה את כל משבצות הקררע האפשריות בתוך הישוב, וזאת כדי לצמצם את הפגיעה בערכי טבע ונוף (שלא זוכים להתחשבות דומה כשמדובר בהרחבת הישובים הערבים).

גם בדרישת האינפיל אנחנו מטפלים, בעבודה מקצועית לאורך כל שנות שירותי במשרד ההתיישבות. וגם שם אנחנו כבר קרובים מאד לפיצוח, בע"ה. כבר הצלחנו להכניס עקרון חדש לתמ"א החדשה, לפיו יש ערך להרחבת הישובים האלה, ועכשיו עוסקים בניסוח המשפטים המדויקים שיאפשרו לישובי הגליל והנגב לגדול ולהתרחב, סוף סוף.

"כי אתה בא אל-הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך, לא-תלמד לעשות כתועבות הגויים האלה" - "לא-תלמד לעשות" - "אבל אתה למד להבין ולהורות" - מדייק רש"י, ומוסיף: "כלומר להבין מעשיהם כמה מקולקלין, ולהורות לבניך: לא תעשה כך וכך". הנה כי כן, גם את המעשים המקולקלים חובה עלינו ללמוד ולהבין, כדי לא להיכשל בהם. ב"ה זכיתי ללמוד, זכיתי להבין מה היו הקלקולים, ומתוך כך זכיתי גם לתקן. וברוח חודש אלול אפשר לומר, שגם התיקון הזה הוא חלק מהתשובה הלאומית הגדולה שאנו בעיצומה.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך. בע"ה יחד ננצח.