מיקומך באתר

1. דעות
2. מאמר מערכת

לאלימות המופנית נגד אסירים הפלסטינים בכלא פנים רבות. למשל זו שנחשפה בכתבה על אודות הירי של כדורי גומי באסירים, שגורם לפציעות חמורות (הגר שיזף, "הארץ", אתמול). על פי העדויות, הירי מבוצע לא פעם מטווח קצר, בתוך תאים. בכתבה מתואר סיפורו של אסיר שנורה בכדור גומי ונאלץ לעבור כריתת אשך בבית החולים.

אף שכדורי גומי נחשבים לפחות קטלניים, ירי שלהם מטווח קרוב עלול להיות קטלני, ובכל מקרה לגרום לפגיעות חמורות. ארגוני זכויות אדם אספו מאז ראשית המלחמה עדויות על 21 מקרים של פגיעה באסירים פלסטינים — ועוד עדות על פגיעה באסיר פלילי יהודי. הן מעלות תמונה של שימוש נרחב בכדורי גומי, גם ללא עימותים.

אסיר אחד סיפר, שנורה ללא סיבה בזמן שעמד בחדר צפוף ובו עשרות אסירים, ולאחר פציעתו לא הובא למרפאה במשך 15 ימים. רק כשהשתחרר מהכלא עבר ניתוח. המקרה הזה חושף נדבך נוסף בסיפור: לא רק שימוש לא פרופורציונלי בכוח, אלא גם העדר טיפול רפואי בשב"ס. זו כבר עובדה ידועה: בבתי הכלא אסירים סובלים מהזנחה רפואית. הדבר בא לידי ביטוי גם באי טיפול באסירים שנפצעו מירי או מאלימות של סוהרים, וגם בכך שמאפשרים למגפת הסקביאס להשתולל. על פי עדויות רבות, האסירים חוששים להתלונן בשל אלימות קשה המופנית נגדם בדרך לביקור עורך דין, טיפול רפואי או מעבר בין בתי סוהר.

לארגונים יש יכולת מוגבלת לוודא שאסירים שמתלוננים לא משלמים על כך מחיר, לאור העובדה שמגבילים את תדירות ביקוריהם של עורכי דין. בנוסף, מאז המלחמה ישראל לא מאפשרת ביקורים של הצלב האדום — מה שמונע פיקוח על המתרחש. בנוסף, שופטי בית המשפט העליון לא ששים לוודא שהחוק נאכף וזכויותיהם של האסירים נשמרות — אף שהם יכולים להגיע כמבקרים לבתי הכלא.

האם כל העדויות האלה מעניינות את שב"ס? לא ממש. תגובתם לכתבה על כדורי הגומי היא עדות נוספת ליחסם לזכויות אסירים ולעיתונות חופשית. זה מה שהיה להם לומר בנושא: "מסע הכפשה של מדינת ישראל ומוסדותיה החוקיים בעולם", בלי להתייחס עניינית לאף אחת מהטענות שעלו בכתבה.

כשאסירים נתונים לחסדי סוהריהם, עורכי דין מתקשים להגיע אליהם והצלב האדום מורחק מבתי הכלא, האלימות יכולה להימשך כמעט ללא הפרעה. הבן גביריזציה של שב"ס, המופקד על שלומם של בני אדם הנתונים למשמורת המדינה, היא מסוכנת לא פחות מזו של המשטרה תחת השר הכהניסט.