מיקומך באתר

1. דעות
2. מאמר מערכת

פציעתה של צלמת ה"וושינגטון פוסט" היידי לוין, בידי פורעי חוק יהודים ותקיפתם של דיפלומטים אירופים הקפיצו את הטרור היהודי לראש מהדורות החדשות. מפלגות האופוזיציה ניצלו את ההזדמנות כדי לנגח את ממשלת הימין ומיהרו להטיל את האחריות למחדל הביטחוני על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל השר בצלאל סמוטריץ', המשמש בפועל שר הכיבוש וההתנחלויות. יש לקוות כי בשבוע הבא הבוחר הישראלי יסלול את דרכם של שרי ממשלת הימין הקיצוני הרחק ממעגלי קבלת ההחלטות. יש לצפות שהממשלה הבאה תאמץ מדיניות שונה בתכלית ביחס למפעל ההתנחלויות בכלל, וכלפי אלימות המתנחלים בפרט.

ואולם, כל עוד ישראל לא סיפחה את הגדה המערבית, הריבון בשטחים הוא מפקד האזור ועליו מוטלת האחריות לשלומם ורווחתם של תושבי השטחים — פלסטינים כיהודים. מכוח המנשר מ–1967, הסמכות השלטונית בשטח, כולל חקיקה ומינהל, נתונה בידי אלוף פיקוד המרכז. מעליו עומד הרמטכ"ל, המפקד העליון של צה"ל, אשר כפוף לממשלה. הוא קובע סדרי עדיפויות, פקודות פתיחה באש והקצאת כוחות.

מפקד שאינו מונע תקיפה מפר את חובתו, והאחריות מוטלת על כל שרשרת הפיקוד. תקנות האג ואמנת ז'נבה הרביעית מחייבות את הכוח השולט בשטח להגן על התושבים בו. יתרה מכך, כבר לפני שני עשורים קבע בג"ץ שהמפקד הצבאי חייב להגן על ביטחונם ורכושם של הפלסטינים. הוא אסר לסגור בפניהם את אדמותיהם כדי למנוע עימות עם מתנחלים, והורה לצבא לפעול נגד הפורעים (פרשת מוראר, 2006).

הרמטכ"ל איל זמיר ואלוף הפיקוד אבי בלוט, אינם רשאים להסתתר מאחורי סינרם של נתניהו וסמוטריץ'. הם אלה שחייבים הסבר למותם ופציעתם של כאלף פלסטינים בהקשר של תקיפות מתנחלים (לפי נתוני האו"ם). במקרה הטוב חיילי צה"ל ורכזי ביטחון שוטף מעלימים עין מאלימות המתנחלים. במקרה הרע, על פי עדויות מהשטח, הם משתתפים באופן פעיל בפרעות ובחיפוי על הפושעים.

חיילים שמכים זקנה פלסטינית ומסייעים לפושעים לגנוב יבול זיתים של חקלאים קשי יום, הם פרי באושים של הכיבוש ותוצר של חינוך לשנאת "האחר". כפי שדווח אתמול (יניב קובוביץ') צה"ל מעדיף לחשוף את הקצינים והחיילים לגופים בעלי זיקה לימין ולהתנחלויות, ולהרחיק ארגונים המחנכים לדמוקרטיה ולסובלנות.

על הרמטכ"ל למלא את תפקידו על פי החוק הנהוג בשטחים הכבושים ועל פי החוק הבינלאומי. אסור לו לתת יד להפרת החוק או להסתפק בגינויים. הוא הריבון, האחריות עליו.