שני התצלומים החזקים ביותר ב"אפשרות לזֵר", תערוכת יחיד צנועה של אפרת בלוססקי, מצליחים בשחור־לבן ובאמצעות מבע פשוט, בלתי מתחכם אבל חכם — ורגיש — באופנים שלא ברור באיזו מידה האמנית עצמה מודעת להם, לזרוק אותנו לרגעי שיא שונים בתכלית בתולדות האמנות. בתצלום "ענף" נראית אישה על רקע ניטרלי, לבושה שמלת משבצות וינטג'ית למראה ומסתירה את פניה עם ענף צפוף עלים. המחווה כשלעצמה אומרת משהו על הפוזיציה של בלוססקי כאמנית (על כך בהמשך); הקומפוזיציה גורמת למה שצולם במציאות להיראות כמו קולאז' מודרניסטי מהחצי הראשון של המאה ה–20. נראה כאילו בלוססקי גזרה ענף והדביקה על פני האישה. האפקט אולי לא מכוון, אבל מפעים.